<h1>ראבי"ה סימן קע"ז</h1>
<h2>דף לח.</h2>
[נדה כ"ו ע"א] מפרק שלישי. אבן היוצאת מן התנור טפח [וכו' חבור]. ומסקנא משום דיד היא. מכאן מייתי רבינו תם ראיה דכלי חרס נהי שאינו מקבל טומאה מגבו, היכי דקיבל טומאה מתוכו מטמא(ה) אחר אף מגבו, דהכא חזינן דיד מוציא טומאה מן הכלי אם נטמא מתוכו [ונגיעה] ביד מטמאה, ולא גרע גב מיד. דאי מוקמת לה ביד שהיא לצד פנים לתוך הכלי, אם כן [למה לי] יד, מאוירו הוא מטמא קודם נגיעה, אלא ביד דחוץ מיירי. ותניא נמי בתורת כהנים [שמיני פרשה ז' ה"ז] מרובה לטמא מליטמא גבי כלי חרס שמטמא אחרים מגבו ואינו מקבל טומאה מגבו. ובבכורות נמי [פרק על אילו מומין [ל"ח ע"א] מה כלי חרס ניטמא תוכו ניטמא גבו לא נטמא תוכו לא נטמא גבו. פירוש אם נגע [בגבו לא] נטמא כלל, אלא [אם] נטמא תוכו בכלי חרס מטמא אחרים מגבו. וזקיני מנוחתו כבוד [פירש] דאם נטמא תוכו נטמא אף [הגב], כדמוכח בבכורות [שם] בעדות דחזקיה אבי עקש, אבל נטמא הגב הגב טמא ולא התוך. וההיא דפרק קמא דחולין [כ"ד ע"ב] דהגב טהור, היינו שלא מטמא התוך. והכא אם כן אתי שפיר משום דנטמא התוך, וגם ההיא דתורת כהנים, דבין כך ובין כך הגב טמא לטמא אחרים, ואפילו הכי לענין טומאה עצמו לא מטמא שיהא כולו טמא אף מבפנים, ואפילו הכי מטמא אחרים. ואי אפשר להעמיד דברי רבינו זקיני, דגרסינן לקמן בפרק האשה [ס' ע"ב] מטהר היה ר' נחמיה אפילו באחורי כלי חרס, פירוש שאינו ראוי לקבל טומאה, ופריך פשיטא, ומשני מהו דתימא לגזור גבו אטו תוכו קמשמע לן, משמע דלא מקבל הגב טומאה כלל, דאם לא כן מאי פשיטא דפריך, הא [ד]ר' [חנינא] לא דמי לאבן דמתניתין, שאינו מקבל טומאה כלל, והוה ליה לשנויי עדיפא [מינה] מהו דתימא כיון שיש טומאה לגב מיהת ליטמא בכתם קמשמע לן, אלא על כורחך טהור לגמרי. ופירוש נטמא גבו נגעה טומאה [בגבו] לא נטמא תוכו [וכן] גבו. אב"י העזר"י.
